סגנונות בצלילה חופשית

נושא: סגנונות בצלילה חופשית
תקציר : איזה סגנון הוא המועדף עליך?
מאת: אלון ריבקינד
 

 
במאמר הבא נסקור את 8 הסגנונות השונים, היתרונות של כל אחד מהם מה מאפיין כל סגנון ומה הוא דורש מבחינה של טכניקה ויכולת פיזית/מנטלית.
חלק מסגנונות העומק התפתחו בעבר הרחוק ושימשו לצורכי הישרדות, סגנונות אחרים הינם מודרניים והתפתחו בשנים האחרונות.
במהלך השנים צוללים חופשיים מנסים סגנונות שונים כחלק מאימון או פשוט כי הם רוצים לגוון ולהכיר מזוית אחרת את האהבה הגדולה שלהם לספורט הזה.
כל סגנון מצריך עבודה על קבוצת שרירים אחרת וכמובן מאגר שלם של תחושות שונות במהלך הצלילה.
 

ישנם 5 סגנונות העמקה בצלילה חופשית, אתחיל מהסגנון המאתגר והנקי ביותר.

 
משקולות קבועות ללא עזרים -בסגנון זה הצולל יורד למטה ועולה חזרה לפני המים בכוח גופו בלבד ללא סנפירים
וללא משיכה בחבל. המשקל אותו לוקח הצולל נשאר קבוע על גופו ללא שינוי. זהו סגנון המצריך לימוד של טכניקה
ברמה הגבוהה ביותר מכיוון שמה שמזיז אותנו לאורך החבל זה גופנו בלבד. אם איננו יודעים לפמפם ללא הידיים
מוטב לרכוש אטם-אף מכיוון שפימפום אחר יהיה מאוד מסורבל בסגנון זה. רמת הכושר הפיזי,סף חומצת חלב ומסת גוף
מתאימה הם דברים אשר תופסים חשיבות עליונה. היתרון הגדול בסגנון זה שהוא אימון ממדרגה ראשונה לשאר סגנונות
העומק ולאחר שהצולל התרגל לסגנון ההנאה מובטחת.
 

 
משקולות קבועות עם סנפירים-בסגנון זה הצולל יורד למטה ועולה חזרה לפני המים בעזרת זוג סנפירים או מונופין כאשר
המשקל שעליו קבוע לכל אורך הצלילה. זהו סגנון העמקה היחיד אשר צוללים בו באליפות העולם לנבחרות. זהו גם הסגנון
בו הצולל יכול לבחור האם הוא צולל עם זוג סנפירים ארוכים או מונופין.כאשר מדברים על עומק המונופין לוקח בגדול, התנועה
הגלית הרבה יותר אפקטיבית במים, תסתכלו על היונקים הימיים והדגים. הטכניקה בסגנון זה חשוב מאוד להתקדמות יעילה
אך כבר ראינו כמה צוללים מאוד מוכשרים ואלוף עולם אחד שצללו עם מונופין בטכניקה טעונת שיפור. היתרון בסגנון זה
שהוא מתאים לרוב סוגי האנשים ומשאיר את הידיים חופשיות לעסוק בצילום,דייג או כל פעילות אחרת.
 
 
משיכת חבל-הצולל יורד למטה ועולה למעלה אך ורק בכוח ידיו ללא שימוש בסנפירים, המשקל שעל גופו נשאר קבוע
לכל אורך הצלילה.סגנון זה משמש כאימון ל-2 הסגנונות האחרונים בעיקר מפני שהצולל בשליטה מלאה על קצב הירידה מה
שעוזר מאוד על השוואת לחצים. הטכניקה בסגנון זה חשובה אך במידה פחותה משאר סגנונות המשקל הקבוע.
לרוב הצוללים סגנון זה הוא קל יותר מכיוון ששרירי הידיים קטנים יותר וצורכים פחות חמצן והשוואת הלחצים קלה יותר.
כמובן שצלילות עומק כבר לא יהיו קלות יותר מכיוון ששרירי הידיים קטנים וחלשים יותר בהשוואה לרגליים וזמן הצלילה יהיה ארוך יותר.
היתרון המובהק הוא שליטה טובה יותר בהשוואת לחצים והיכולת לצלול עם הרגליים כלפי מטה(למתקשים בפימפום).
 
שלושת הסגנונות הנ"ל נחשבים לסגנונות תחרותיים ומתחרים בהם בכל ברחבי העולם,
2 הסגנונות הבאים אינם תחרותיים ומשמשים לצלילות כיף או לשבירת שיאים בלבד.
 
משקולות משתנות– הצולל יורד בעזרת משקולת או מזחלת המורידה אותו לעומק ועולה בעזרת כוח ידיו/רגליו ללא משקל בכלל.
סגנון זה יכול להיחשב כאימון לכל סגנונות 'המשקל הקבוע'. לדוגמא ירידה בעזרת משקולת ועלייה בעזרת סנפירים או חבל.
חשיבות הטכניקה בסגנון פחותה מכיוון שהיא תופסת משמעות רק בעלייה. סגנון זה נחשב למתקדם יותר בגלל השוואת הלחצים.
הירידה למטה מתבצעת במהירות ולכן דרושה שליטה מלאה על היכולת להשוות לחצים באוזניים.
היתרון בסגנון זה הוא חוסר המאמץ בירידה למטה מה שעוזר לשמור על הגוף רפוי יותר והעמקה קלה יותר.
 

 
ללא גבולות– הצולל יורד בעזרת מזחלת המורידה אותו למטה ועולה בעזרת מצנח הרמה המעלה אותו לפני המים.
זהו הסגנון העמוק ביותר ואולי גם המסוכן ביותר מ-2 סיבות: הצולל יורד לעומק שממנו הוא אינו מסוגל לעלות בכוחות עצמו
עד פני המים(במקרה של תקלה טכנית). בעומקים שאנשים מצליחים לצלול היום עם מזחלת(200+ מטר) יש סכנה גדולה של מחלת
הדקומפרסיה בעקבות הלחץ העצום. סגנון זה לא מצריך שום טכניקה של תנועה במים-זה בעצם עצירת נשימה ללא תזוזה אך בתנועה.
מה שמאפיין סגנון זה הוא עצירת נשימה ויכולת פימפום גבוהה, קצב הירידה הוא סביב ה-3 או 4 מטר לשניה.
יתרון? עומק בלבד. לסגנון זה מספר חסרונות בטיחותיים(המוזכרים למעלה).
 
 

3 הסגנונות הבאים הינם מתבצעים בבריכה והינם סגנונות תחרותיים.

 
דינאמי עם סנפירים– צלילה עם זוג סנפירים או מונופין מתחת לפני המים למרחק הרב ביותר.
בדרך כלל הסגנון מתבצע בבריכה של 50 מטר בכדי לחסוך סיבובים מיותרים בקיר הבריכה.
דינאמי נחשב כאחד האימונים הבולטים לשיפור צלילות עומק(בהיעדר ים).
טכניקה, רמות CO2 גבוהות, רמות O2 נמוכות, סף חומצת חלב הם חלק מהאימונים אשר מתבצעים בבריכה.
היתרון בבריכה שהתנאים הם סטרילים(אין בעיה של זרם או ראות), אפשר להביא את דיוק האימון לרמה גבוהה מאוד,
מבחינה לוגיסטית זה הרבה יותר קל מהים. החיסרון היחיד הוא שאי אפשר להתאמן על השוואת לחצים באוזניים
(אלא אם הבריכה היא עמוקה).
 
 
דינאמי ללא סנפירים-צלילה ללא סנפירים מתחת לפני המים למרחק הרב ביותר. בדרך כלל סגנון זה מתבצע
פעם היו הצוללים עושים דינאמי בתנועה מתמשכת ללא הפסקה, בשנים האחרונות נכנס אלמנט לדינאמי הנקרא 'גלישה'.
מה הכוונה? הצולל עושה 2 או 3 תנועות סנפיר ואז מפסיק ונותן לגוף לנוע במים מהמומנט ללא שום מאמץ.
בכדי להגיע למצב נכון של גלישה הצולל צריך להיות מאוזן בצורה אופטימלית. מצב זה מאופיין כאשר הצולל
נמצא קצת מעל קרקעית הבריכה אך אינו שוקע למטה ואינו צף חזרה לפני המים כמו כן הראש והרגליים של
הצולל נמצאים בקו אחד – מינימום של חיכוך במים.
 
עצירת נשימה סטטית-החזקת האויר לזמן הארוך ביותר כשהפנים בתוך המים. סטטי הוא הסגנון המנטלי ביותר.
בשאר הסגנונות אנו נמצאים בתנועה, מה שמקל על העובדה שאנו עוצרים נשימה. בעצירת נשימה סטטית המאבק
הוא מול המיינד שלנו, מול עצמנו, אין הסחות דעת ואין לאן לברוח.
אין אף סגנון אחר שישפר את עצירת הנשימה הסטטית מלבד אימון סטטי. אך אימון סטטי הוא הבסיס לשאר הסגנונות.
הטכניקה לעצור נשימה לזמן ממושך מתבטאת ביכולת של הצולל להיות מרוכז בנקודה או מחשבה אחת או בעצם בכל דבר
שמסיח את תשומת הלב מעצירת הנשימה, כמו כן היכולת לספוג רמת פחמן דו חמצני גבוהה הוא גורם משמעותי להצלחה.
היתרון בסטטי-הבסיס לכל האימונים של צלילה חופשית.